ספר בראשית

פרשת בראשית

ספר : בראשית   פרק : א    פסוק : כו

וַיּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ

כותב : דוד שגב         יום שלישי יד כסלו תש"ע

נשאלות כאן שני שאלות מהותיות :
א. מה/מי זה נעשה ? הרי היה צריך לומר אעשה בלשון יחיד ולא נעשה בלשון רבים
ב. מה הכוונה לצלמנו כדמותנו
ב1. האם להשם יש דמות או צלם
ב2. האם יש כמה וכמה השם חס וחלילה
תשובות
א. כמו שכל אחד יודע הקב"ה הוא ענוותן טוב ומטיב ומתחשב בכל ולכן כאשר הוא רצה לברוא את האדם הוא כביכול התייעץ עם המלאכים. אבל למה לו להתייעץ עימם הרי הוא "לא מכיר את העבודה" אלא רצה לומר לנו וללמדנו מהי ענווה כמו שאבא יושב עם בנו בן השנתיים ובונים יחד מטוס או סירה או בית מלגו משחק ואף אחד לא יאמר כי הילד הוא זה שבנה את המשחק מכוון שאין לו את היכולת המוטורית כרגע לבנות , ובכל זאת הילד רץ אל אימא ואומר לה שהוא בנה את זה ואבא שמח בשבילו למרות שעדיין הוא יודע מי בנה באמת, כך הקב"ה מתנהג עם המלאכים.
ב. אם כן לצלמנו ודמותנו יש 2 גרסאות של פרוש
1. פרוש ראשון זה שהקב"ה מתכוון שבני האדם יהיו נראים כמו מלאכים ממש אבל הוא מוסיף יחד את עצמו מתוך רגש השתייכות שלא ירגישו המלאכים כי האדם (המשחית כל הארץ) יהיו דומים לו.
2. פרוש שני הוא כי הכוונה היא לאופי הפנימי ולא החיצוני 

פרשת וירא

ספר : בראשית   פרק : יט    פסוק : יז

וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אתָם הַחוּצָה וַיּאמֶר הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל-תַּעֲמד בְּכָל-הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן-תִּסָּפֶה

כותב : אליעזר        יום שלישי יד כסלו תש"ע
יש להקשות מדוע בפסוק הקודם,כשלוט התמהמה, נאמר שהמלאכים החזיקו בידו וביד אשתו והוציאו אותם מחוץ לעיר, ואילו כאן לאחר שכבר יצא מן העיר אמר לו המלאך מהר הימלט על נפשך [כלומר שירוץ לבד],
כי לא אוכל וגו', הרי יכול המלאך שוב לקחת אותו ולהמשיך להוציא אותו עד מחוץ לאזור כדי שיוכל לקיים מצוות הבורא, שהרי אמר שלא יוכל לעשות דבר עד שיבוא שמה, הרי שהוא מונע ממנו להפוך את סדום ומדוע לא ימשיך להוביל אותו,
ואולי יש לומר שוודאי אין דרך המלאך לעשות כן, אלא שמתחילה כשראה שהוא מתמהמה ואינו מפחד כלל, שהרי הלך לאסוף את כספו כלשון רש"י , ובוודאי אילו היה מאמין ומפחד שתיהפך סדום, מי הוא זה שלא ייתן את כספו בעד נפשו, ע"כ לא היה למלאך ברירה כי אם להוציא אותו החוצה, אבל לאחר שהוציא אותו החוצה, כבר התחיל לוט מאוד לפחד, כמש"כ כי ירא לשבת בצוער, ע"כ אמר המלאך שכעת כבר אין סיבה להוביל אותו כי וודאי הוא כבר ירוץ לבד.

 

פרשת ויצא

ספר : בראשית   פרק : כט   פסוק : י

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקב אֶת-רָחֵל בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת-צאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקב וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת-צאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ

כותב : עמי זריהן          יום שני ו' כסלו תש"ע

קושיא :

מדוע מוזכר "לָבָן אֲחִי אִמּוֹ" 3 פעמים באותו פסוק, וכי לא מובן אם לא היה מוזכר בכלל או מוזכר
פעם אחת בלבד ?

תגובות יתקבלו בשמחה לקושיא

ספר : בראשית   פרק : כט   פסוק : יא

וַיִּשַּׁק יַעֲקב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת-קלוֹ וַיֵּבְךְּ

כותב : עמי זריהן          יום שני ו' כסלו תש"ע

קושיא :

כיצד יעקב ידע שרחל היא בת לבן אחי אימו ?
הרי התורה לא מספרת לנו שהוא שאל אותה קודם מי את כמו ששאל אליעזר עבד אברהם
כשראה את רבקה.
ועוד שרק אחרי שנשק לה ובכה אומר יעקב לרחל מי הוא.
 

**************

קושיא :

הכיצד רחל אינה שואלת מי הוא ?

תגובות יתקבלו בשמחה לקושיא

ספר : בראשית   פרק : כט   פסוק : יג

וַיְהִי כִשְׁמעַ לָבָן אֶת-שֵׁמַע יַעֲקב בֶּן-אֲחֹתוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק-לוֹ וַיְנַשֶּׁק- לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל-בֵּיתוֹ וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

כותב : עמי זריהן          יום שני ו' כסלו תש"ע

קושיא :

מדוע התורה לא חילקה פסוק זה לשניים, בצורה הבאה :

פסוק ראשון :
"וַיְהִי כִשְׁמעַ לָבָן אֶת-שֵׁמַע יַעֲקב בֶּן-אֲחֹתוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק-לוֹ וַיְנַשֶּׁק- לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל-בֵּיתוֹ "

פסוק שני :
"וַיְסַפֵּר (יעקב) לְלָבָן אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"

תגובות יתקבלו בשמחה לקושיא

ספר : בראשית   פרק : כט    פסוק : יט

וַיּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִי

כותב : יניב יחיאל          יום שלישי יד כסלו תש"ע

מפשט הדברים מובן שלבן משיב ליעקב אבינו בהתאם לרצונו של יעקב, יעקב ביקש את רחל
ולבן משיבו שהוא האדם הנבחר איתו הוא מעדיף להשיא את ביתו.
אולם אם מסתכלים בעיון בתוך הפסוק נמצא כי הפסוק רומז לנו את כוונתו האמיתית של לבן :
בגימטריה קטנה (ללא האפסים) : תתי = 9
                                        מתתי = 13

רחל ולאה
בגימטריה קטנה (ללא האפסים) : לאה = 9
                                        רחל = 13

וזהו הרמז בפסוק : טוב תתי (את לאה ) לך, מתתי (את רחל) אתה לאיש אחר (ז"א את מתתי שזו רחל אתה אני אתן לאיש אחר).
 

פרשת וישב

ספר : בראשית   פרק : לז   פסוק : כד

וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אתוֹ הַבּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם

כותב : עמי זריהן          יום שלישי כ"ג אלול תשס"ח

אומר רש"י על הפסוק : " והבור רק אין בו מים, ממשמע שנאמר והבור רק איני יודע שאין בו מים מה ת"ל אין בו מים,
מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו (ב"ר שבת כב):"

מדברי רש"י אפשר להבין דברים נוספים :
א. צידקותו וגודלו של יוסף - הרי אם בבור יש נחשים ועקרבים, צריכה לבוא השאלה הכיצד לא קרה ליוסף כלום ?
מכאן אתה למד שהיה צדיק והקב"ה השגיח עליו מכל פגע.
ב. כשראו האחים שיוסף בתוך בור מלא בנחשים ועקרבים והם אינם מזיקים לו, פחדו הם בעצמם להזיק לו
כי בכך ראו את השגחת הבורא עליו, ולכן הוציאו אותו ומכרו אותו.

ספר שמות

פרשת בשלח

ספר : שמות   פרק : טז    פסוק : ז

וּבקֶר וּרְאִיתֶם אֶת-כְּבוֹד יְהוָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת-תְּלֻנּתֵיכֶם עַל-יְהוָֹה וְנַחְנוּ מָה כִּי תַלִּינוּ עָלֵינוּ

כותב : איתי אלקיים          יום שני כ"ד שבט תש"ע

אברהם אבינו אמר על עצמו "ואנוכי עפר ועפר"
דויד המלך ע"ה אמר "ואנוכי תולעת ולא איש"
ומשה רבנו אמר ונחנו "מה"

כשמשה עלה לשמים לקבל את התורה
שאלו המלאכים "מה לילוד אישה ביננו ?"

הכוונה "מה", כשילוד אישה מגיע לדרגת מה -ביטול עצמי לקדוש ברוך הוא
אז הוא יכול להיות - ביננו המלאכים
 

ספר : שמות   פרק : יח    פסוק : יא

עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי-גָדוֹל יְהוָֹה מִכָּל- הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם

כותב : עמי זריהן          יום שלישי כ"ה שבט תש"ע

אפשר ללמוד מיתרו יסוד חשוב מאד
לפינ שנבין את היסוד הזה צריך לזכור שיתרו לא היה סתם גוי מפשוטי העם
ידוע לנו שיתרו היה כהן מדין אשר הכיר את כל סוגי העבודה זרה הקיימים
וחיפש ובדק כל הזמן איזו עבודה זרה הכי טובה.

פסוק זה מודיע לנו שכאן יתרו מבין שהקב"ה הוא הגדול מכל האלהים והסיבה שבגינה הוא
מבין זאת היא בגלל "כי בדבר אשר זדו עליהם"
וכאן צריך ללמוד ולהבין את היסוד החשוב שהתורה מעבירה לנו בפסוק.

הקב"ה, אינו דן את האדם סתם ללא סיבה חס ושלום. על כל מעשה שנעשה יש שכר ועונש
ולא שכר ועונש סתם ככה, אלא השכר והעונש ניתנים בהתאם למעשה שנעשה ובדיוק.
וזהו יסוד חשוב ועמוק להבנה שלנו גם כיסוד וחיזוק לאמונה, שהקב"ה משגיח עלינו בכל רגע ורגע
ואנו רק צריכים להפנים, לזכור ולא לשכוח ולו לרגע שההשגחה הפרטית והכללית נמצאת
וקיימת ללא הפסקה, בכל נשימה ונשימה.

ספר ויקרא

ספר במדבר

פרשת יתרו

ספר : במדבר  פרק : טז    פסוק : א

וַיִּקַּח קרַח בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן

כותב : עמי זריהן          יום שני י"ח תמוז תשס"ח

אותיות "רקח".

מעשה רוקחות הוא ערבוב של סממנים שונים כמו "ועשית אותה מעשה רוקח" מפיטום הקטורת.
קרח לקח את מצות ציצית וטען שפתיל התכלת מיותר עדיף שכל הציצית תהיה כולה תכלת וכך השתמש בסממני המצוות לשנות ולערבב ממש כמעשה רוקח ובכך ליצור מצווה אחרת לחלוטין ממה שצווה משה.
אך התורה התמימה אין היא כך אלא הכל אמת ויציב ללא שום ערבוב ואין להוסיף או לגרוע ממנה, ולא כמו מעשה רוקחות שאין הוא דבר האמיתי אלא מורכב ממספר סממנים ובוודאי שאין תורתנו הקדושה כך.
(הדברים חוזקו ע"י הרב יחיאל יקנה שליט"א).
 

*************************************

אותיות "קרח" (מלשון גוש קרח קר).

הקרח ידוע שצבעו לבן והוא מוצק וחזק.
כך נראה קרח בעיני עדתו שדבריו נראו הכל לבן וכשר כמו צבע הקרח ודעתו נכונה יציבה וחזקה שלא היה עליה עוררין בצדקתו.
סופו של גוש קרח - הוא נמס ומתאדה עד שנעלם לחלוטין : סופו של קרח היה דומה בדיוק - הוא וכל אשר לו נעלמו מעל פני האדמה כלא היו כלל.
 

*************************************

אותיות "קרח" (מלשון קרחת).

ניסה קרח להשיג מעמד חשוב, מתוך מעמד של נכבד ועשיר מספיק, אך מכיון שלא הספיק לו ומתוך רצון של יותר כבוד, ולבסוף איבד הכל, השם יצילנו, ונשאר קרח מכל הכיוונים.
 

*************************************

אותיות "חרק".

יכול היה קרח להשאר כשמו, אך נסיון הכבוד אליו שאף כל כך הכשיל אותו עד כדי שהגיע לדרגת "חרק" בכך שבלעה אותו האדמה כמו חרק ששם מקומו.
לכן ילמד אדם וישכיל לברוח תמיד מהכבוד כי ממילא לעולם לא ישיג אותו, כפי שאומרים חז"ל "כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו".
 

*************************************

אותיות "חקר".

אותיות "קרח" הינן גם אותיות "חקר".
רצה קרח לחקור בנושא "התכלת" בציצית לפי פירוש רש"י והגיע לפלפולים שהכשילו אותו ואת כל עדתו.
מכאן אתה למד שהתורה הקדושה היא "תורה תמימה", הפשטות והתמימות בלימוד התורה מועילות יותר מאשר הנסיון לחקור ולהתפלפל עד כדי כפירה חס ושלום, כמו שנאמר בתהילים פרק קמה פסוק ג : "גדול יהוה ומהלל מאד ולגדלתו אין חקר".
 

פרשת שלח לך

וַיּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אתָהּ אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמר
הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אתָהּ
אֶרֶץ אכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת

כותב : עמי זריהן         יום שני י"ח תמוז תשס"ח

שמעתי בשם ידיד (דבוש), שהביא את החידוש בשם מישהו אחר שאיני זוכר את שמו

נשאלת השאלה : מדוע נענשו המרגלים והאשמו שלא למדו ממרים ? ועוד מה הענין שהיו צריכים קל וחומר ללמוד ממרים ?
הרי מרים דיברה על משה - אדם בשר ודם חי
ואילו הם דיברו על אבנים ועצים - אז איך קל וחומר ?
אם זה היה הפוך אז יש קל וחומר אבל כאן אין

החידוש : משה אמר על עצמו (ועל אהרון), "ונחנו מה" - כלום אפילו לא עפר
אם כך : מה מרים דיברה על כלום אפילו לא עפר שזהו משה
על אחת כמה וכמה היו צריכים המרגלים להזהר כשדיברו על משהו - עפר עצים ואבנים

ספר דברים

פרשת שופטים

ספר : דברים   פרק : יט   פסוק : ג

תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ וְשִׁלַּשְׁתָּ אֶת-גְּבוּל אַרְצְךָ
אֲשֶׁר יַנְחִילְךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ וְהָיָה לָנוּס שָׁמָּה כָּל-רצֵחַ

כותב : עמי זריהן           יום שישי י"ט אלול תשס"ח

מפרש רש"י במקום "מקלט מקלט היה כתוב על פרשת דרכים (מכות י)"

רואים כאן מידת הקב"ה "רחום וחנון". ואין מידתו כמידת בשר ודם. רוצח דינו בעולם הזה בד"כ גזר דין מוות,
הקב"ה ברחמיו הרבים מיד סולל לו דרך מילוט, ולא בגלל שהוא סולח לו, אלא יודע הקב"ה את האדם שוודאי
יכול ואולי יהרהר בתשובה יתחרט על מעשיו וילך בדרך האמת.

עוד רואים כאן, שרוצח לאחר מעשה מאבד את יכולת החשיבה העצמאית שלו בגלל המעשה ולכן סולל לו הקב"ה
דרך ברורה, שלא יטעה בבורחו אלא נותן לו דרך עם שלטים שיגיע למקום מבטחים, כדי שלא יאונה לו כל רע.

עוד רואים כאן, שרוצח שכבר הגיע למעשה כזה, רק הקב"ה יכול לדעת מה גרם לו לכך ואם המעשה נגרם בשוגג
כמו הפסוקים הבאים שמתארים מקרה של חוטב עצים שהגרזן עפה מידו וגרמה למות, כי כל בר דעת
ואפילו אם יהיה חוקר משטרה מובחר, יכול להסיק שהמקרה נעשה בזדון, ושוב רואים אנו שאין דרכו של בורא עולם
כדרך בשר ודם.

עוד רואים כאן, שרוצח שלא יוכל למצוא לעצמו מקום מקלט, סופו יהיה שינקום בו גואל הדם
כי אחרת לא הייתה התורה מצווה אותנו לקיים מצוה זו

פרשת ניצבים

ספר : דברים   פרק : כט   פסוק : כד

וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת-בְּרִית יְהוָֹה אֱלֹהֵי אֲבתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם

כותב : עמי זריהן          יום שלישי כ"ג אלול תשס"ח

בפסוק זה ניתן לראות גם את המצב היום, הגויים מסביבנו יודעים שלא כך צריך להראות עם הסגולה , העם הנבחר, הגוי יודע איך אמור להראות יהודי, ואנחנו לצערנו מנסים הכל יכולתנו להידמות לגויים בכל דרך אפשרית, וחס ושלום אם יכה בנו בורא עולם, הגויים יגיבו כפי שהפסוק אומר בדיוק
 

ספר : דברים   פרק : ל   פסוק : ו

וּמָל יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ

כותב : עמי זריהן          יום שלישי כ"ג אלול תשס"ח

מפרש הרמב"ן על הפסוק : "כי החמדה והתאוה ערלה ללב, ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאוה."

את שני מידות אלו מביא הרמב"ן מחטאם של אדם וחוה, כך שלימות המשיח ימול אותנו בורא עולם ממידות רעות אלו.


השימוש בפועל זה של "מל", מעלה ענין ושאלה, מדוע נקט בורא עולם דווקא בפועל זה ולא למשל בפועל לטהר, כך שיכול היה להיות כתוב "וטיהר השם את לבבך ..." ?

טהרה יכולה לפעול בפעולה מהירה מיד לאחר טבילה למשל, וניתן לבצע אותה לבד כמעט ללא כל קושי, אך אינה יכולה להימשך זמן רב, כי ברגע שיווצר מצב שעלול לגרום לטומאה אם בנגיעה בדבר טמא או בהוצאת קרי או דם נידה, מיד מתבטלת הטהרה.
לעומת זאת מילה נעשית בשלבים וכרוכה גם בכאב נילווה ודורשת מיומנות ומקצועיות, ולא כל אחד יכול לעשות זאת, ועוד, שאינה ניתנת לקיום עצמאי אלא דורשת התערבות של גורם נוסף,
והחשוב ביותר שהתוצאה של המילה היא לעד ואינה יכולה להשתנות.

מכאן אתה למד, שכאשר ימול בורא עולם את לבבנו ואת לבב זרענו, לא תהיה עוד דרך חזרה למידות הרעות שהיו בנו קודם, אלא שנהיה טהורים לעד ולעולמי עולמים, אמן.
 

פרשת האזינו

ספר : דברים   פרק : לב   פסוק : א

הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי-פִי

כותב : עמי זריהן           יום שישי י"א תשרי תשס"ט

מעלת ההתבודדות היא אחת המעלות עליה מדבר רבי נחמן מברסלב רבות בספרו הקדוש "ליקוטי מוהר"ן". רבי נחמן מביא אסמכתות רבות מהתנ"ך על חשיבות מעלה זו ובסיעתא דשמיא רציתי להוסיף אחת נוספת מפסוק קדוש זה בפרשה.

נלמד ממשה רבנו הקדוש, שאדם מדבר בזמן התבודדות ומעלה ספק בליבו, שאולי אין דבריו נשמעים או שחס ושלום אולי מבזבז זמנו לריק, אז הנה פסוק זה מלמדנו, שהשמים מאזינים לכל דיבור שיוצא מפינו והארץ הקרובה אלינו ודאי שומעת אותנו.

אומר רש"י : "האזינו השמים, שאני מתרה בהם בישראל ותהיו אתם עדים בדבר שכך אמרתי להם שאתם תהיו עדים וכן ותשמע הארץ ולמה העיד בהם שמים וארץ אמר משה אני בשר ודם למחר אני מת אם יאמרו ישראל לא קבלנו עלינו הברית מי בא ומכחישם לפיכך העיד בהם שמים וארץ עדים שהם קיימים לעולם ועוד שאם יזכו יבואו העדים ויתנו שכרם הגפן תתן פריה והארץ תתן יבולה והשמים יתנו טלם ואם יתחייבו תהיה בהם יד העדים תחלה ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואח"כ ואבדתם מהרה על ידי העובדי כוכבים"

מדגיש רש"י בפירושו שהשמים והארץ עדים הם לכל מעשינו, אם כך בכל מעשה ובכל דיבור יש לנו תמיד עדים שרירים וקיימים שתמיד נמצאים איתנו בכל מקום ובכל זמן, כך שההתבודדות יכולה להיות בכל זמן ומצב אפשרי, רק צריך האדם להתגבר על המניעות הרבות בקיום מעלה זו ולעשותה בכל הזדמנות אפשרית.
 

ספר : דברים   פרק : לב   פסוק : ז

זְכר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּר וָדר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיאמְרוּ לָךְ

כותב : עמי זריהן           יום שישי י"א תשרי תשס"ט

מפרש רש"י : "זכור ימות עולם, מה עשה בראשונים שהכעיסו לפניו: בינו שנות דור ודור, דור אנוש שהציף עליהם מי אוקינוס ודור המבול ששטפם, ד"א לא נתתם לבבכם על שעבר בינו שנות דור ודור להכיר להבא שיש בידו להיטיב לכם ולהנחיל לכם ימות המשיח והעולם הבא: שאל אביך, אלו הנביאים שנקראו אבות כמו שנאמר באליהו אבי אבי רכב ישראל: זקניך, אלו החכמים: ויאמרו לך, הראשונות"

אם נבוא ונשאל איך נדע שאנו חייבים ללמוד תורה נביאים כתובים משנה וגמרא ? הנה לפנינו פסוק זה, שע"י פירוש רש"י ניתן לקבל את התשובה. זכור ימות עולם = תורה, שאל אביך = נביאים וכתובים
זקניך = משנה וגמרא
 

ספר : דברים   פרק : לב   פסוק : י

יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמן יְסֹבֲבֶנְהוּ יְבוֹנֲנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ

כותב : עמי זריהן           יום שישי י"א תשרי תשס"טמפרש רש"י :"יצרנהו, מנחש שרף ועקרב ומן העובדי כוכבים: כאישון עינו, הוא השחור שבעין שהמאור יוצא הימנו"

נראה לשאול, מה קשור בפירוש רש"י שמירה מנחש שרף ועקרב ועכ"ום לבין אישון עינו ?

בסיעתא דשמיא, נחשים ועקרבים תוקפים את טורפם בערמומיות גדולה ובדרך של הפתעה שבד"כ אינה צפויה, ועוד שתקיפתם עלולה להיות בדרך כלל קטלנית וכמוהם כך גם הגויים שצריכים אנו להיזהר מהם בדיוק באותה מידה כמו שנזהרים אנו מנחשים ועקרבים.
אבל לא רק זאת, הזהירות שלנו מנחשים עקרבים ועכ"ום, אינה מספיקה דיו, כי מעט חוסר עירנות ואנו עלולים למצוא עצמנו נפגעים.
לכן אומר הפסוק שהקב"ה הוא בלבדו זה ששומר ומגן עלינו. וכמה ? "כאישון עינו".
כיצד אנו שומרים על עינינו ? מעט רוח או גרגיר אבק ומיד אנו סוגרים את העין או מפנים את הראש כי יודעים אנו שחס ושלום פגיעה בעין היא מסוכנת כי העין עדינה מאד וכל פגיעה ולו הקטנה ביותר יכולה לגרום לנו נזק, לכן אנו שומרים על העיניים מאד מכל נזק.
כך גם הקב"ה שומר עלינו מפגיעתם של נחשים עקרבים ועכו"ם, רק אנו לא שמים לב לכך, אבל חס ושלום אם לא היה שומר אותנו הקב"ה כך היו בולעים אותנו חיים.

 

ספר : דברים   פרק : לב   פסוק : יא

כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֶף יִפְרשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ

כותב : עמי זריהן           יום שישי י"א תשרי תשס"ט

רש"י : "כנשר יעיר קנו, נהגם ברחמים ובחמלה כנשר הזה רחמני על בניו ואינו נכנס לקנו פתאום עד שהוא מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו בין אילן לאילן בין שוכה לחברתה כדי שיעורו בניו ויהא בהן כח לקבלו: יעיר קנו, יעורר בניו"

הנה בדיוק בימים של חודש אלול, הסליחות, יום הדין, הימים הנוראים ויום הכיפורים שהם כולם ימי התעוררות ותשובה, בא הפסוק לרמז לנו שכך בורא עולם נמצא קרוב אלינו,
וכמו המשל לנשר כך בורא עולם ברחמיו הרבים שולח לנו אותות ורמזים וקרוב אלינו כל כך כדי שנתעורר לתשובה ומעשים טובים כדי שיגיע הזמן להתגלות השכינה ופני משיח נוכל לקבלם כשאנו מוכנים ולא בהפתעה שיכולה להפחיד אותנו ולעמוד בפני בושה עם בגדים צואים חס ושלום.

לכן בימים חשובים אלו צריכים אנו להתבונן היטב במעשינו ולפשפש בדרכנו ולעזוב את מעשינו הרעים ולשפר את המידות כדי שנהיה ערוכים לקבלת פני משיח בקרוב אמן כן יהי רצון.

רש"י : "על גוזליו ירחף, אינו מכביד עצמו עליהם אלא מחופף נוגע ואינו נוגע"
הקב"ה ברחמיו, נותן בנו התעוררות והרהורי תשובה כל פעם מחדש, כמו הנשר "נוגע ואינו נוגע", הרהורי התשובה מנצנצים בנו כל הזמן, ואנו צריכים לנצל את הרגעים האלה של הכמעט נגיעה כדי להיתפס בה ולא לעזוב.
אבל בל נחשוב שאם חס ושלום לא הצלחנו להחזיק באותה נגיעה אבדה תקוותנו, אלא הנגיעות האלו הן כל הזמן מעל ראשינו, רק שאנו צריכים את ההתעוררות בכל פעם לחזק עצמנו כך שבכל נגיעה מתקרבת נהיה חזקים יותר כדי לתפוס אותה ולהידבק בה לעד.

"יפרוש כנפיו יקחהו" - נראה בסיעתא דשמיא שהיה צריך לומר "יקחם" - את הגוזלים, אם כך מה מתכוון הפסוק "יקחהו", הכוונה לקן של הגוזלים. רואים אנו כאן, שיגיע העת שהקב"ה יגאלנו, הגאולה תהיה שלמה, והקב"ה ברחמיו לא ייקח רק את הגוזלים בין אם את כולם או חלקם, אלא ייקח את כל הקן, כלומר יגאל את כל עם ישראל כך שלא יישאר חס ושלום מישהו מאחור.

רש"י : "יפרוש כנפיו יקחהו, כשבא ליטלן ממקום למקום ... אבל הנשר אינו ירא אלא מן החץ לפיכך נושאן על כנפיו אומר מוטב שיכנס החץ בי ולא יכנס בבני ..."
בסיעתא דשמיא, יש כאן בפרוש רש"י הקדוש רמז ללשון הרע, שידוע שלשון הרע הוא משול לחץ שאין לו דרך חזרה, כמו שנאמר בירמיה, פרק ט פסוק ז' : "חץ שחוט לשונם מרמה דבר בפיו שלום את-רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו".
כשאדם מדבר לשון הרע, הוא חס ושלום כמו שיורה חץ באבינו שבשמים, אשר סופג את אותם חיצים כדי שאנו לא ניפגע מהם, כי חיצי לשון הרע מסוכנים הם מאד.
לכן ישים אדם על ליבו לשמור פיו ולשונו מלדבר חס ושלום על בניו ובנותיו של הקב"ה, כדי לא לצער את בורא עולם שאוהב את בניו מאד ואינו יכול לסבול שמדברים עליהם רע, כמו שאף אדם לא אוהב שידברו רע על ילדיו.

רש"י : "יפרוש כנפיו יקחהו, כשבא ליטלן ממקום למקום אינו נוטלן ברגליו כשאר עופות לפי ששאר עופות יראים מן הנשר שהוא מגביה לעוף ופורח עליהם לפיכך נושאן ברגליו מפני הנשר אבל הנשר אינו ירא אלא מן החץ לפיכך נושאן על כנפיו אומר מוטב שיכנס החץ בי ולא יכנס בבני אף הקב"ה ואשא אתכם על כנפי נשרים כשנסעו מצרים אחריהם והשיגום על הים היו זורקים בהם חצים ואבני בליסטראות מיד ויסע מלאך האלהים וגו' ויבא בין מחנה מצרים וגו'"

הגוזלים אשר נמצאים על גב הנשר, אכן מרגישים בטוחים ומוגנים, אך עם כל זה הם עדיין חייבים לאחוז חזק בנשר, כי ברגע שאחיזה זו תהיה רפויה עלולים הם להתנתק ולאבד עצמם לאבדון.
כך גם אנו צריכים לדעת שאכן הקב"ה מגן עלינו מכל האורבים לנו ורוצים להזיק לנו, ואנו יכולים להישען עליו ולסמוך עליו ולהרגיש בטוחים שלא יאונה לנו כל רע.
אך ישנו תנאי חשוב והכרחי, הביטחון הזה יכול להתקיים כל עוד אנו אוחזים בבורא עולם חזק ודבוקים בו ולא מרפים ידינו, כי חס ושלום והפוך, עלולים אנו לאבד עצמנו לחלוטין.
לכן צריך כל אחד ואחת מאיתנו להידבק בבורא עולם חזק חזק חזק, כדי שנוכל להיות בטוחים וסמוכים בו.
 

ספר : דברים   פרק : לב   פסוק : טו

וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ

כותב : עמי זריהן           יום שישי י"א תשרי תשס"ט

נראה מפסוק זה, שעם ישראל בזמן שהכל טוב ויש שפע ועושר, אין הוא סימן טוב לנו, כי הפסוק מעיד שבזמנים כאלו התוצאות אינן טובות עד כדי "ויטש..וינבל..". מכך ילמד אדם בל ישאף להגיע לעושר ושפע רב, כי לאו דווקא זה יועיל אלא ההיפך הוא הנכון. יתפלל אדם תמיד שיהיה לו די צרכו לעבודתו יתברך, ולא יחפש לו דרכים והשתדלויות כדי שיוכל להרבות עושרו ונכסיו כי לאו דווקא יצליח.

 

ספר : דברים   פרק : לב   פסוק : כא

הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא-אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא-עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם

כותב : עמי זריהן           יום שישי י"א תשרי תשס"ט

רש"י : "קנאוני, הבעירו חמתי: בלא אל, בדבר שאינו אלוה: בלא עם, בעובדי כוכבים שאין להם שם כמו שנאמר הן ארץ כשדים זה העם לא היה ובעשו הוא אומר בזוי אתה מאד: בגוי נבל אכעיסם, אלו הכופרים וכה"א אמר נבל בלבו אין אלהים"

אי אפשר שלא לראות את המצב הים בפרוש רש"י על הפסוק. הפלשתינים של היום הם אותו עם בלא שם. והכופרים של היום, לצערנו נמצאים דווקא בעמדות השפעה כמו התשקורת ודומיהן וגם נציגים בממשלה מה שנקרא "השמאלנים" אשר רוצים להרוס כל חלקה טובה של דת ויהדות. השם יחזיר תא כולם בתושבה במהרה בימינו אמן.